inTAMARactive

אנחנו קצת עם הלשון בחוץ, ווידוי.... לשלב השני של התרגיל (עדיין עבודה עם עדו) החלטתנו לרדת מעניין הצביעה באקסל, הרגשנו שהפרוייקט הגיע לשיא יכולות המיצוי שלו, ותמיד עדיף לפרוש בשיא. מערכת היחסים עם סקראץ' לא אוהבת. יש סיבה שחבר שלי הוא המהנדס מבין שנינו. אני לא מחליפה נורה לבד, בטח שלא לתכנת משחק מחשב. נרתעתי מההתחלה. כן, לצבוע פקודות בסגול וכתום לא הופך את זה ליותר ידידותי בעיני. הבעיה היא, שעדו נרתע עוד יותר. וכשאין מי שישיט את הספינה הטובעת, גם התוכי של הפיראט יעשה עבודה טובה. זה לא באמת משפט, אבל הוא מרגיש לי נכון. התיישבנו לחשוב מה אנחנו רוצים לעשות. אחרי שהפלגנו במחשבותינו, הבנו שצריך קודם להבין מה אנחנו יודעים לעשות במסגרת הסקראץ', ומתוך זה לגזור תוכן.  אוגי והמקקים אחרי כמה שעות של משחקים הגענו לרעיון המופלא של מסע רצח של ג'וקים מסתובבים בחופשי. עם קצת מחשבות מעמיקות על איך לחבר את המשחק לmaky maky הצלחנו להגיע לחיסול הג'וק שרץ על המסך בעזרת טריקת כפכף על משטח מדמה רצפת עץ. השאיפה הייתה שהכפכף עצמו יהיה גם העכבר שמשפיע על תנועת הכפכ...

עבודה בזוגות עם עדו: איזה כיף! מלא זמן רציתי לעבוד איתו מחשבות מקדימות: למה להביא פרי וירק? מחשבות לאחר השיעור: זכרתי למה לא אהבתי את חוג רובוטיקה בכיתה ד'. כיף-כיופאק מכיוון שיש לי זיקה חזקה מאוד, על גבול האהבה, לאופיס ומוצריו, ישר חשבתי שזאת תיהיה פלטפורמה נהדרת להשוויץ ביכולות הגרפיות הנסתרות של האקסל. את עניין צביעת המשבצות הכרתי עוד ממזמן, ובגלל שאני לא מתחברת במיוחד למשחקי מחשב ושות', חשבתי שזה יהיה מימוש נהדר של יכולות הmakymaky. עדו זרם איתי על הרעיון, כי אנחנו נהדרים ביחד, ותוך פחות משעה הקמנו עמדת משחק זוגית ברמת אינטרקטיב גופית. תהליך המחשבה התחיל בלוח חיצים שבאמצעותו אפשר להתנייד על הגריד, ולצבוע את המשפצות על ידי יצירת כללים באקסל של תוכן = מילוי. במגבלות הMaky נאלצנו ליצור כללים שמבוססים על מקש הרווח בלבד, והפיתרון היה להכפיל את המקש בשביל יצירת צבעים שונים. בשביל להוסיף עניין, יצרנו לוח הוראות עם אופציות לציורים ליצירה שמורכבים מ5 צבעים שונים. הפעלת המשחק על ידי 2 אנשים יצרה משחק חברתי שמבוסס על שיתוף פעולה ותקשורת בין אישית, איזה ערך מוסף! ...

היי, סוף סוף תרגיל שאולי איכשהו קרוב למה שאמרו לנו שאולי נעשה בכמעט חצי תואר הזה! ראיתי את הבריף כבר יום לפני בדרייב, פייר התרגשתי. זה הזכיר לי את תרגיל הבית שקיבלנו לעשות במיונים למחלקה של עיצוב תעשייתי בשנקר. הצטוותי עם יער, הרבה זמן רציתי לעבוד איתה. היה לנו קשה להיפגש כדי לתכנן, כי היא לא גרה בעיר ואני עסוקה מאוד. קבענו ישיבה טלפונית כמו אנשים גדולים והתחלנו להריץ רעיונות. השיחה התגלגלה מאוד בקלות, שתינו מסתבר אנשים שמובילי שיחה. בלי לשים לב תוך 40 דקות של דיבורים יצאנו ל3 כיווני סקיצות שונים בשיעור סקיצות הצגנו את הרעיונות שלנו ואז הבנו, דיי. לא הכל חייב מסר עמוק, הבעת מחאה על החיים העצובים שלנו. החלטנו לפתח את רעיון המזל ולהפוך את חווית ההצלחה/הכישלון למרכז העניין. כבר בהתחלה היה לנו ברור שאנחנו מכוונות לפעילות יותר מאשר התבוננות, כמעט הפעלה בתנועת נוער ברמת החוויה. פירקנו לגורמים את השלבים, והחלטנו איפה אנחנו מתערבות בתוצאות השלב ואיפה אנחנו נותנות למזל לשחק. בחרנו 3 אלמנטים מתחום המזל בדרגת קושי עולה לפי רמת השליטה שיש לך על התוצאה שתצא, ככה שהאכזבה תכאב יותר וה...

עשיתי קצת פוזות בבית שסיפרתי שבניתי אפליקציה רק אחרי כמה שניות טובות של התלהבות מלמלתי את המילה "דגם" SO WHAT אחרי שישבנו ושקדנו לאפיין את האפליקציה בצורה הטובה ביותר, הגיע השלב האמיתי של העיצוב תהליך העבודה היה יחסית ברור וחילקנו את העבודה בינינו לעשייה מיטבית. כשפיתחנו את השפה העיצובית של האפליקציה שמנו דגש על כמה מאפיינים הצבע הכתום שהכי מזוהה עם המקום מפת המשבצות שפרוסה על השולחנות, רק עם take צעיר על הצבעים השפה הגרפית של האייקונים שמשדרים פשטות, קלילות ובעיקר כיפיות עם תנועה קלילה פעולה #1- המנה שלי פעולה #2- קריאה לשירות תהליך העבודה בMARVEL היה קצת סיזיפי, אבל אין ספק שאפשר לחולל ניסים בעזרתו. תוך כדי ההצבה במרבל גיליתי סטיות קטנות בין המסכים השונים, וכל סטייה הרסה את האמינות שאמורה להיווצר, אז תהליך התיקון של כל פיקסל ופיקסל הוריד לי שנים מהחיים. בסך הכל התנסות מעולה! אין ספק שזה העלים לי קצת את החשש מעולם הדיגיטל שפחות מדבר אליי...

אז אולי חשבנו שללכת לשבת באורן ויאמי זה אחלה שיעורי בית, אז הגיע החלק השני דיברנו בשיעור על פרסונות. נשמע אולי מצחיק, אבל אמא שלי תמיד אומרת שבתור קריירה שניה היא הייתה רוצה להיות נסיינית בכל מה שקשור להנדסת אנוש. היא תמיד מתלוננת שהמתג של האור במלון לא נמצא במקום הנכון, ו"מי חשב שהספסל הזה נוח לאנשים בגילי???". את האמת היא צודקת. רק כשנחשפים לכל תהליך אפיון המוצר מבינים כמה משתמש הקצה חשוב, והפרט הכי קטן עליו יכול לשנות כפתור אחד, להקטין או להגדיל, לשנות צבע, או אפילו לשים נצנצים- כי זה יעזור לצרכן לקבל את חווית השימוש האולטימטיבית. אני תמיד בעד נצנצים לדוגמה  בוקר טוב אדון שוקו אז יצאנו לאפיין פרסונות, חתכי אוכלוסיה, שפוקדים את אורן ויאני. כמו שאמרנו קודם, הלקוחות מתחלקים לשני חתכים עיקריים: לקוחות קבועים ירושלמים, ותיירים שמתאכסנים במלונות בסביבה. האפיון הפרסונות התעמקנו יותר בחתך הלקוחות הקבועים, ואפיינו שתי דמויות, שאחת היא צרכנית במעדנייה ואחת לקחוה בבית הקפה.  תוציאו טלפונים!  אחרי שהבנו מי מגיע, התחלנו לחשוב מה הוא צריך...

מה???  ללכת לשבת באורן ויאמי כמה שעות???  בשביל שיעורי בית??? הגשה בשלשות עם עמית ושיר תודה יוסי, אין בעיה אנחנו על זה. בחרנו את אורן ויאני לתרגיל קיצורי דרך, וכמו ילדות טובות שהינו בו כמה שעות.  שתינו קפה אכלנו טוסט ועל הדרך ערכנו תצפית זו לא משימה קשה, אבל היה מעניין מאוד להסתכל על המקום שאנחנו כל כך רגילות אליו בעיניים בוחנות.  למדנו שאורן ויאני הוא בית קפה מקומי ברחוב ש"ץ (מרכז העיר), הוקם לפני 9 שנים וכיום מתפקד גם כמעדניה. Fun fact  עד לפני 8 חודשים הייתה מכולת בחנות ליד, ולאחר שהיא נסגרה המקום החל למכור מוצרי יסוד בנוסף למעדניה כמו חלב ולחם. ניסינו לחשוב מי האנשים שנהנים מהמקום- ולאחר שיחה קצרה עם בעל המקום הנחמד מאוד, אפיינו את חתכי האוכלוסיה: מה כבר אפשר לעשות בבית קפה בגודל 3 מטר מרובע? מסתבר שדי הרבה אתם יודעים איך אמא פולניה אומרת- למה להסתפק ב98 כשאפשר לקבל 100? כשהגענו לשלב אפיון הבעיות מצאנו כמה נקודות שראויות בעינינו לציון: זה לא שחווית הישיבה שם לא טובה. ליהפך! היא מעולה. מ...