תרגיל #6 חורי הצצה
היי, סוף סוף תרגיל שאולי איכשהו קרוב למה שאמרו לנו שאולי נעשה בכמעט חצי תואר הזה!
ראיתי את הבריף כבר יום לפני בדרייב, פייר התרגשתי. זה הזכיר לי את תרגיל הבית שקיבלנו לעשות במיונים למחלקה של עיצוב תעשייתי בשנקר.
הצטוותי עם יער, הרבה זמן רציתי לעבוד איתה. היה לנו קשה להיפגש כדי לתכנן, כי היא לא גרה בעיר ואני עסוקה מאוד. קבענו ישיבה טלפונית כמו אנשים גדולים והתחלנו להריץ רעיונות. השיחה התגלגלה מאוד בקלות, שתינו מסתבר אנשים שמובילי שיחה. בלי לשים לב תוך 40 דקות של דיבורים יצאנו ל3 כיווני סקיצות שונים
בשיעור סקיצות הצגנו את הרעיונות שלנו ואז הבנו, דיי. לא הכל חייב מסר עמוק, הבעת מחאה על החיים העצובים שלנו. החלטנו לפתח את רעיון המזל ולהפוך את חווית ההצלחה/הכישלון למרכז העניין.
כבר בהתחלה היה לנו ברור שאנחנו מכוונות לפעילות יותר מאשר התבוננות, כמעט הפעלה בתנועת נוער ברמת החוויה.
פירקנו לגורמים את השלבים, והחלטנו איפה אנחנו מתערבות בתוצאות השלב ואיפה אנחנו נותנות למזל לשחק.
בחרנו 3 אלמנטים מתחום המזל בדרגת קושי עולה לפי רמת השליטה שיש לך על התוצאה שתצא, ככה שהאכזבה תכאב יותר והניצחון יהיה מתוק.
הבחירה בברקודים הייתה הברקה של הרגע, רצינו לשמור על המתח הקטן שבין זריקת הקוביה לקבלת התוצאה, בחירת כרטיס הגירוד וגילוי התוכן, ובחירת העוגייה עד פתיחת הפתק. ברמה מסויימת זה עזר לנו גם ברמה האסתטית.
הבחירה בתכנים דיגיטליים הייתה מכוונת בשביל לשלב בין העולם הפיזי של ה"קופסאות" לבין עולם המדיה שרחב מספיק כדי לספק לך הצלחות וכשלונות בכל מיני מישורים ודרכים.
ההגשה בכיתה הייתה קצת שונה ממה שתכננו, ודיי מהר נוצר כאוס בין אלו שעברו שלב לנשארים מאחור, אולי הם היו מאוד נלהבים להגיע לעוגיות בסוף.
כן היה לנו חשוב לסדר את השלבים בצורה לינארית, ככה שרואים את היעד הסופי, ואלו שלא עברו יישארו מאחור. במחשבה לאחור היינו צריכות פשוט לבדל את השלבים רחוק יותר אחד מהשני.
תגובות
הוסף רשומת תגובה